11-18.07.2019
עיצוב אופנה

דנה קריב

dandikariv@gmail.com

052-3368861

בתי הכלא של הדמיון- Prisons of Imagination

קולקציה קונספטואלית בשחור ולבן, העוסקת במתחים בין הממשי למדומה ועושה שימוש בחומרים ואלמנטים אשר לרוב מוחבאים בחלקו הפנימי של הבגד לצרכי הקשחה והפעם הם בחלקו החיצוני. בעידן הדיגיטלי הנוכחי יש פערים בין האופן בו החברה רואה את האדם לבי האופן בו הוא נתפס בעיני עצמו. אנו נדרשים לתעד את חיינו ומעשינו ובהדרגה אנחנו בונים דמות מקבילה וירטואלית וחיים לפיה, כאשר לעיתים קרובות אנו מאבדים מהאותנטיות שלנו, אם הייתה כזו אי פעם. "אין ספק שתקופתנו מעדיפה את הדימוי על פני הדבר, את ההעתק על פני המקור את הייצוג על פני הממשות, את המראית על פני הישות. מה שקדוש בעיניה אינו אלא האשליה, ואילו הטמא הוא האמת, או מוטב לומר- הקדוש מתעצם בעיניה ככל שמתמעטת האמת ומתרבה האשליה, עד כדי כך ששיא האשליה הוא בעיניה שיא הקדושה. הראווה אינה מכלול של דימויים, אלא יחס חברתי בין אנשים בתיווכם של דימויים.״ גי דבור – חברת הראווה (1967).

 

An Avant–Gard black and white conceptual collection dealing with the tension between

Illusion and reality. It makes external use of different elements, usually hidden internally in garments for the purpose of enhancing the human silhouette. In the digital age, there are gaps between the way a society perceives man and how he perceives himself. We are required to document our lives and actions and gradually we build a virtual parallel character and live according to it, when we often lose our authenticity, if ever. "Certainly for the present age, which prefers the sign to the thing signified, the copy to the original, representation to reality, the appearance to the essence… illusion only is sacred, truth profane. Nay, sacredness is held to be enhanced in proportion as truth decreases and illusion increases, so that the highest degree of illusion comes to be the highest degree of sacredness. The spectacle is not a collection of images, but a social relation among people, mediated by images.” Guy Debord "Society of the Spectacle" (1967)

 

@dana__k__

  www.dana–k.com