11-18.07.2019
עיצוב פנים, מבנה וסביבה

מור אריאן-חורש

לצידה

מה אם לכל אחד מאיתנו הייתה את האפשרות להרגיש חלק מהמרחב הציבורי?

כללי ה׳נורמה׳ שהחברה מגדירה בהכרח מוציאים את ה׳שונה׳ מהנורמה בהגדרתה. גבר עיוור, נערה עם שיתוק מוחין, ילד על הספקטרום האוטיסטי, הם ורבים אחרים אינם חלק מארגון המרחב הציבורי. הפרויקט מציע לשנות את שיטת הסטנדרט התכנוני תוך כדי מיקום האחרויות המשתנות במרכז, בתקווה לייצר שינוי מרחבי, חברתי ותפיסתי לגבי ה'אחר'. באיזה אופן יכול כל אחד להיות חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי בשכונה בה הוא גר? כיצד ניתן לתת לכל אחד תחושה שהמרחב הציבורי הוא גם שלו ובשבילו? האם ההתעסקות במקרים ספציפיים יכולה להוביל אותנו למרחב אשר מקבל ומכיל את כולם?

מיקום הפרויקט:

ירושלים

 

What if each and every one of us had the opportunity to feel part of the public space?

The rules according to which society defines its "norms" necessarily and by definition exclude the "other". A blind man, a girl with cerebral palsy, a child on the autistic spectrum, they and many others are not taken into consideration within the organization of public space. This project proposes to change the standard planning methods by placing consideration of the “other” at the center of planning processes in the hope of creating a spatial, social and conceptual change for those labeled “other”. How can each individual be an integral part of the public space in the neighborhood in which they live? How can each one be given the feeling that the public space is both his and for him? Can dealing with specific cases lead us to a space that accepts and contains everyone?